Kilayim
Daf 36a
מְנַיִין שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָייָה נֶאֱמַר כָּאן פֶּן תִּקְדַּשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן פֶּן תּוּקְדָּשׁ בּוֹ מַה פֶּן הָאָמוּר לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָייָה אַף פֶּן שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אָסוּר בַּהֲנָייָה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר נֶאֱמַר כָּאן פֶּן תִּקְדַּשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה קדש הָאָמוּר 36a לְהַלָּן אָסוּר בַּהֲנָייָה אַף כָּאן אָסוּר בַּהֲנָייָה. אָמַר רִבִּי הוּנָא בִּיאָתוֹ אֲסוּרָה בַּחֲנָייָה. אִית דִּבְעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינַא פֶּן תִּקְדַּשׁ פֶּן תּוּקַּד אֵשׁ.
Traduction
Comment sait-on qu’il est interdit d’en tirer jouissance? Il est dit au sujet des hétérogènes (ibid): afin de ne pas consacrer, etc., et ailleurs, au sujet de l’idolâtrie (ibid. 12, 30): afin de ne pas se heurter; or, de l’analogie des termes employés ˆp (afin), dans ces 2 versets, on déduit qu’il y a interdiction de toute jouissance dans les 2 cas (248)Comp. Sifri, section Ki-thetsé, n° 230.. Selon une autre interprétation, on compare l’expression employée ici: afin de ne pas consacrer, etc., à cet autre verset (Dt 23, 18): il n’y aura pas de fornicateur en Israël; or, comme dans les 2 versets, on emploi la racine çdq, on ne conclut qu’ici comme là il y a interdiction d’en tirer aucune jouissance; en d’autres termes, l’approche du fornicateur est interdite, selon R. Houna. Enfin, il y a une autre explication justifiant l’interdiction de jouir des hétérogènes: Selon R. Hanina, il faut traduire l’expression çdqt ˆp: afin de ne pas les consumer au feu.
Pnei Moshe non traduit
מנין. לכלאי הכרם שהוא אסור בהנייה:
ונאמר להלן פן תוקדש בו. לא נמצא זה בפסוק וטעות הוא וצ''ל כל הנוגע במזבח יקדש מה להלן וכו':
א''ר חונה ביאתו אסורה בהנייה. כלומר דמפרש דלא יהיה קדש נדרש לאזהרה על השפחה ועל העבד שביאתו אסורה:
מן הדא. ממשמעות קרא דכלאי הכרם גופיה פן תקדש ודריש נוטריקון פן תוקד באש:
Kilayim
Daf 36b
כְּתִיב לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם. מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּזְרַע שְׁנֵי מִינִין בַּכֶּרֶם דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר אֲפִילוּ מִין אֶחָד. עַל דַּעְתּוֹ דְּרִבִּי יוֹנָתָן כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין לְהַחֲמִיר עָלָיו אֲפִילוּ מִין אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין לְהַתְרַייָה שֶׁאִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שָֽׂדְךָ לוֹקֶה. מִשּׁוּם כֶּרֶם לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא לִיתֵּן לוֹ שִׁיעוּר אֲחֶרֶת מִן שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְכָן אַרְבַּע אַמּוֹת. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּשֶׁעָשָׂה גֶדֶר מִבִּפְנִים בָּטֵל הַכֶּרֶם. אִם בְּשֶׁעָשָׂה גֶדֶר מִבְּחוּץ זֶהוּ הַמָּחוֹל. אֶלָּא כֵּן נָן קַייָמִין בְּשָׂדֶה שֶׁהָיָה שָׁם שְׂדֵה תְבוּאָה וְהִקְרִיחַ לְתוֹכָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאַתְיָא כִּדְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה אֵין הָאוֹסֵר 36b נַעֲשֶׂה מְחִיצָה לְהַצִּיל. סָֽבְרִין מֵימַר אוֹסֵר נַעֲשֶׂה מְחִיצָה לֵיאָסֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִי יוֹנָתָן כְּתִיב שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם לְאֵי זֶה דָּבָר נֶאֱמַר לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. כְּהִיא דְּאָמַר רִבִּי הֵילָא הֵן דְּאַתְּ אָמַר לֹא אָֽמְרָהּ לְמָה אַתְּ אָמַר. אוֹ כְּהִיא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם עִיקַּר כַּרְמְךָ כִּלְאַיִם לֹא תִזְרַע.
Traduction
Par le même verset: ''tu n’ensemenceras pas dans ta vigne des hétérogènes'', on apprend que l’on n’est coupable envers la loi qu’en semant dans une vigne 2 espèces étrangères entre elles selon R. Yoshia (249)Voir Babli, (Berakhot 22a), (1, p. 390).; mais, selon R. Yonathan, une seule espèce suffit à constituer le Kilayim dans la vigne (soit une espèce jointe aux pépins), car il se fonde sur le verset (Lv 19, 19): tu ne sèmeras pas d’hétérogènes dans ton champ (où il n’est question de vigne). Mais alors quelle induction tirer du verset: tu n’ensemenceras pas dans ta vigne des hétérogènes? Ce verset a pour seul but, dirent les compagnons, d’insister sur la défense et d’indiquer qu’une espèce étrangère à la vigne est aussi interdite. Mais quant à R. Oshia, qui n’admet pas cette explication, quelle règle tire-t-il du second verset? Il s’agit là, fut-il répondu, de donner un double avertissement; et en cas de transgression on est doublement coupable. Selon R. Aboun bar R. Hiya, il s’agit, par le second verset, d’indiquer dans quelle mesure d’espace les espèces étrangères sont considérées comme mêlées ou non; or, entre 2 espèces diverses de blé la distance doit être supérieure à 6 palmes (250)Comp. Ci-dessus, 1, dernier., tandis qu’entre le blé et la vigne il faut un espace supérieur à 4 coudées (251)Comp. Ch. (4, 1).. Dans quel cas R. Aboun suppose-t-il que, selon R. Oshia, il y ait à la fois mélange de semences et mélange de vigne (pour que l’on doive tenir compte des 2 mesures)? De quel côté se trouvera la haie qui est exigible pour constituer le mélange des semences? Si c’est à l’intérieur du champ qu’elle se trouve (entre les semences et le plant de vigne), la vigne en est séparée; si la haie est à l’extérieur, entourant les 3 sortes, l’endroit semé s’appelle contour de la vigne (4, 1); comment donc y a-t-il jonction? Au cas où, dans un champ de blé, on a laissé une plate-bande vide de 4 coudées (à une extrémité de cette bande, on a semé 2 espèces et à l’autre extrémité on a planté de la vigne, mélange interdit, à moins de 4 coudées d’écart). Ceci est conforme à ce qu’a dit R. Hanina (4, 2): l’objet qui provoque l’interdiction ne peut pas servir de séparation, pour autoriser la présence d’un autre produit (le blé placé entre les ceps et les semences ne peut pas les séparer, parce qu’il est interdit lui-même); et l’on ne confond pas lesdites semences avec le blé (au point d’annuler le mélange et d’en séparer les ceps), car le blé reste isolé et maintient l’interdiction. Quant à R. Yonathan (qui défend même 2 espèces sans cep), on comprend l’application du verset: tu n’ensemenceras pas dans ton champ des hétérogènes. Mais à quoi appliquer les mots: tu ne sèmeras pas d’hétérogènes dans ta vigne? Ils sont nécessaires, selon la remarque de R. Hila, qui dit: la déduction que tu fais du premier verset (appliquant la défense à la vigne) ne serait pas explicite dans la loi s’il n’y avait pas ce verset spécial (252)Littéral.... Pour ce que tu dis (à la défense de la loi sur les semences hétérogènes), elle n'a pas indiqué de motif pourquoi elle le dit.. Or, rien ne l’autoriserait à faire cette déduction sans le texte précis. Ou bien encore, son avis est conforme à celui de R. Zeira qui dit: le verset tu n’ensemenceras pas dans ta vigne, etc., indique que l’on est seulement passible de la peine des coups de lanière lorsque l’on sème dans une vigne, non pour les autres mélanges agraires.
Pnei Moshe non traduit
מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם. דקרא הכי משמע לא תזרע את שהוא כלאים בכרם:
על דעתיה דר' יונתן וכו'. כלומר דמפרש דכל חד וחד דריש לפי שיטתו לקרא דכלאי הכרם לאיזה דבר נאמר הלא הוא בכלל שדך לא תזרע כלאים:
חברייא אמרין. אליבא דר' יונתן להחמיר עליו אפי' מין אחד לקמן פריך עלה דהא מין אחד תיפוק ליה מכלאי זרעים ומשני לה:
על דעתיה דר' יאשיה וכו' לאיזה דבר נאמר וכו'. כלומר דאף על גב דלר' יאשיה איצטריך ללמד דבעינן שיהא כרמך ועוד כלאים משאר ב' מינין מ''מ קשיא דאי הכי כבר עובר הוא משום כלאי זרעים וקאמרי חברייא דלענין התראה שאם התרו בו משום כלאי זרעים לוקה ואי משום כלאי הכרם לוקה:
ליתן לו שיעור אחרת. דבכלאי זרעים לא קפדינן אלא אשיעור יניקה אבל כלאי הכרם שיעור אחר יש לו מן ששה טפחים לגפן יחידית וכן ד''א לכרם של שתי שורות:
מה אנן קיימין. על הא דר' בון פריך דמדקאמר דקרא אתא ליתן לו שיעור אחר והיכא רמיזא שיעור אחר אלא ש''מ דה''ק לא תזרע כרמך כלאים כלו' שיש כאן שני מינין ואף שהן אינן נזרעין כלאים לא תזרע כרמך ותגרום שיהא כלאים וכגון שבין השני מינין יש גדר מפסיק וכיוצא בו וא''כ בלאו הכרם לא הוו כלאים אלא שהכרם עושה כלאים מפני שצריך בו הרחק אחר משאר שני מינין והיינו ליתן לו שיעור אחר דקאמר והלכך פריך ה''ד להא:
אם בשעשה הגדר מבפנים. בין שני המינין דליכא כלאים בלא הכרם:
בטל הכרם. א''כ בטל ג''כ הכרם דהא אנן אליבא דר' יאשיה קיימינן דבעי שני מינין מלבד הכרם וכשעשה הגדר מבפנים לבין שני המינין ליכא השתא כ''א מין אחד אצל הכרם ואין כאן כלאי הכרם כמו דליכא כלאים מאלו שני המינין:
אם בשעשה גדר מבחוץ. כלומר ואי דתפרש דה''ק לא תזרע כרמך כלאים היינו שיש כאן שני מינין והן כלאים מלבד הכרם שהגדר הוא מבחוץ לשני המינין וא''כ הן כלאים ואזהר רחמנא דלא יהו אלו שני מינין אצל הכרם דאף שהן כלאים בלא הכרם מ''מ אותן שני המינין יכול אתה לתקן בהרחק כל דהו בשיעור יניקה או לנטות זה לצד זה וזה לצד אחר דבהכי נמי לא הוו כלאים כדאמרינן לעיל בפ''ג גבי כלאי זרעים ואלו עכשיו שהן אצל הכרם הוו כלאים בשביל הכרם דבעי הרחקה טפי וזהו דקאמר ליתן לו שיעור אחר:
זהו המחול. כלומר הא נמי לא מצית אמרת דאי הכי קשיא מאי האי דקאמר ד''א הרי אם הגדר מבחוץ והשני מינין הן מלפנים מהגדר אצל הכרם א''כ זהו מחול הכרם ששנינו לעיל בפ''ד שהוא בין כרם לגדר ואסור להביא זרע עד שיהו י''ב אמה מן הכרם לגדר ואמאי נקט הכא ד''א:
אינו כי אנן קיימין. או אלא כי אנן קיימין. כלומר אלא על כרחך אי אתה יכול לפרש בענין אחר אלא בכה''ג בשדה וכגון שהיה שם שדה תבואה והקריח לתוכה ד''א שהקריח ועקר בתבואה מקום רחב ד''א בכדי שיעשה שם כרם דאין כרם פחות משתי שורות ובין השורות לא יהיה פחות מד''א וכגון שיש עוד מין אחר אצל התבואה מצד האחר ועכשיו הן שני מינין מלבד הכרם ושיעורן שצריך להרחיק מן הכרם ד''א והכי אזהר רחמנא לא תעשה אותן שני מינין אצל הכרם לפי שאתה גורם יותר לכלאים ממה שהיה דבין אלו שני מינין היה יכול לתקן בהרחק כל דהו ועכשיו הוו כלאים עד שיהא שיעור אחר והוא ד''א והיינו כדאמרן והש''ס שקיל וטרי עד דמסיק דלא מיתוקמא מילתא דר' בון בגדר אלא כן אנן קיימין ושפיר מיתוקמא מילתיה:
ואתייא כדא''ר חנינא וכו'. מילתיה דר' חנינא איתמר לעיל בפ''ד בהל''ב דבעי התם עלה דקאמר לא סוף דבר גדר דמפסיק אלא אפי' עשה פסין ואין בין אחד לחבירו ג''ט ובעי אם אפי' קמה של תבואה או קשין ליחשבו כמחיצה אם בא לזרוע אצל הקמה מצדה האחר ונ''מ דאין צריך להרחיק זרע המין אחר כ''א כשיעור הרחק מהתבואה אם אותו המין הוי כלאים עם הקמה ואע''פ שהוא בתוך ד''א מן הכרם שבצד השנייה של הקמה משום דהקמה הוי הפסק מיהת בין הכרם לאותו מין שנזרע בצדה או דנימא ואתייא כהאי דא''ר חנינא אין האוסר נעשה מחיצה להציל דהואיל ואסור לזרוע תבואה סמוך להכרם ואם כן הקמה עצמה נאסרת שאין שם ד' אמות אינה נעשה מחיצה להציל את המין האחר. הכי איתמר התם. והשתא קאמר הכא דאתייא הא דר' בון כדא''ר חנינא שאין הקמה של תבואה שנשארה מכאן ומכאן נעשית מחיצה להציל את המין האחר שנזרע מצדה אם אין כאן ד''א ממנו להכרם דאם הקמה היתה מצלת כמחיצה א''כ ליכא כאן אלא מין אחד אצל הכרם דהמין האחר כליתיה דמי ואכן בעינן שני מינין מלבד הכרם כדלעיל:
סברין מימר וכו'. האי לא שייך הכא מידי אלא דהש''ס מייתי לה כמו שנשנה לעיל שם אחר זה ולדין מחול הכרם הוא דשייכא כמפורש שם:
על דעתיה דרבי יונתן וכו'. השתא מהדר להא דלעיל דלר' יונתן אכתי קשיא לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים דמה דאמרין חברייא לעיל להחמיר עליו אפי' מין אחד מיפרך הוא דאכתי ת''ל דהוה כלאים עם הכרם כשאר שני מינין בכלאי זרעים:
כהאי דא''ר הילא. על כרחין לר' יונתן נימא כדר' הילא דאמר הן דאתאמר לא אמרת למה אתאמר. בתמיה כלומר דדעתיה דר' הילא דאין אנו דורשין כלום מיתורא דקראי דכה''ג דללאוי יתירי נאמרו דאל''ה א''כ כל היכא שנאמר לאו אתה שואל למה נאמר הלאו הזה הלא כבר נאמר אני משיב לך דלא אתי לרבויי מידי אלא ללאו יתירא נאמר ולעבור עליו בשני לאוין וה''נ כן:
או. דנתרץ לר' יונתן כהאי דא''ר זעירא לעיל בפ''ק דפאה בהל''ד דלהכי אתא קרא לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים כלומר דבא ללמדנו דבעיקר הכרם דוקא שהוא עובר בלאו ולוקה ולאפוקי בתוך ד''א שאע''פ שאסור ומתקדש מ''מ אינו לוקה אלא על עיקר הכרם ובפ''ק דפאה פירשתי שאפי' עיקר הכרם כבר נטוע הוא לא תזרע כלאים ואי לאו קרא יתירא הו''א עד שיזרע במפולת היד דהכי משמעותיה דלא תזרע שבשעת זריעה לא יהיה כלאים קמ''ל דאפי' מין הכרם כבר נטוע הוא ויש לו עיקר לא תזרע מין השני שהוא כלאים עמו:
רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקִיָּא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי תַּמָּן אַתְּ אָמַר אֵין זַרְעֵי אִילָן קְרוּיִין זְרָעִים. וְהָכָא אַתְּ אָמַר זַרְעֵי אִילָן קְרוּיִין זְרָעִים. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן מִיעֵט הַכָּתוּב אֶת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת קְרוּיִין זְרָעִים. בְּרַם הָכָא רִיבָה הַכָּתוּב עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ.
Traduction
R. Judan de Cappadocie (253)Neubauer, géographie, p. 318. demanda en présence de R. Yossé: comment se fait-il que tantôt l’on ne considère pas les plans d’arbres comme semences (et qu’ils ne constituent pas un mélange interdit dans la vigne), et que tantôt (8, 8) on leur donne cette valeur (au point de devenir susceptibles d’impureté dans un pot non troué)? C’est que, fut-il répondu, comme la Bible, en parlant du mélange interdit à la vigne, désigne spécialement ce que l’on a l‘habitude de semer, elle entend exclure ce que l’on ne nomme pas semences; tandis qu’au sujet de l’aptitude à l’impureté, on met en évidence les mots du Lévitique (11, 37): sur de la semence de verdure qui est plantée (pour dire que celle-là seule reste pure du contact de tout cadavre).
Pnei Moshe non traduit
ר' יודן קפודקיא וכו'. גרסי' להא בפ''ק דפאה שם אחר מילתיה דר''ז עד זרע זרוע אשר יזרע ושם פירשתי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source